דלג לתוכן

טליה אליאב שרה ברברה

אחרי שלושה אלבומים שזכו להערכה רבה, בוחרת טליה אליאב להקדיש את אלבומה החדש לאייקון השאנסון הצרפתי – ברברה. תחת ידיה, השירים הכואבים והמסעירים של ברברה קמים לתחייה, בפרשנות עכשווית ורלוונטית ובהפקתו הרגישה והייחודית של שי לוינשטיין.

טליה: "רציתי להביא את קולה של ברברה לעולמי, לבסוף קולה של ברברה שימש ככלי בידי כדי להביע משהו עמוק בתוכי – את נקיטת העמדה שלי. האמירה של ברברה היא אמירה אוניברסלית – "לחיות". הצורך שלי לזעוק את אותה הזעקה הוא צורך מקומי, אקטואלי, פוליטי."

הזמרת הצרפתייה Monique Andrée Serf (1930-1997) או בשם הבמה שלה,  ברברה, נולדה בפריז למשפחה יהודייה וכאשר הייתה בת עשר, עם כיבוש צרפת במלחמת העולם השנייה, נאלצה לחיות במסתור. הצלקות שהותירה בה המלחמה וסיפור ילדותה הקשה באים לידי ביטוי בשיריה. כשהייתה בת חמש-עשרה התחילה את דרכה המוסיקלית. בהופעותיה הייתה לרוב ישובה ליד הפסנתר או על כיסא נדנדה. לבושה תמיד שחור, היא נותרה דמות מסתורית ומלאת ניגודים.

כולל את הסינגל "הגבירה בחום" עם יובל בנאי.

למות בשביל למות

תירגום: טליה אליאב

אם למות בשביל למות, אבחר את גיל עשרה
אם ללכת כדי ללכת, אני לא אחכה, אני לא אחכה
אני מעדיפה למות יפה וצעירה
שלא יראו אותי נובלת עטופה בתחרה, עטופה בתחרה
אל תבואו לספר לי שמוקדם מדי למות
לכו חפשו מקום אחר, עם האופטימיות הזאת
ראיתי את הגשם ביערות הזהובים
את הגנים כמהים והגלים הנשברים, גלים הנשברים
מכירה על צווארי את היד העירומה
כרעתי על ברכי אל מול יופייה של שושנה, יופייה של שושנה
ומה טוב אם יש כאלה שעיניהם מלאו באור
מעדיפים את הקרבות בשביל למות ולא לחזור
בגינה של אלוהים כל זה לא משנה
אם נופלים מאהבה או למען המולדת, למען המולדת
בחיים מספיק קרבות גם בלי אש המקלעים
אפשר להיפצע לא רק מירי תותחים, מירי תותחים
אז אל תסמכו עלי שאבוא לעזרת אחיי
האחים שלי ודאי יסתדרו, עשיתי די
אם זה כלום ואם מעט, יחליטו בעצמם
אינני מקווה לכלום, אלך מכאן שלמה, אלך מכאן שלמה
על מפרשית שחורה, עם המוות בחרטום
אני עוזבת את חופכם, מחר אומר שלום, מחר אומר שלום
כי אם למות בשביל למות, אבחר את גיל עשרה
אם ללכת כדי ללכת אני לא אחכה

ילדותי

אני טעיתי, חזרתי למקום בו גדלתי
בעיר הרחוקה הולכת
טעיתי, רציתי שוב לראות ערב גולש על הגבעות
בצל כחול אפור של שקט
ושוב מצאתי כמו פעם, אחרי זמן שעבר
הגבעה, העץ מזדקר שם כמו בעבר
צעדתי, מצחי בוער
קולות עבר ביקשתי לרמוס
בתרועת יום זיכרון
רודפים, לוחשים על מוות וסוף
אני נשכבת תחת עץ עם בדיוק אותם הריחות
והדמעות שלי שוטפות
הדמעות..

גבי חשוף על פני הגזע והעץ מחזיר לי כוח,
כמו בערש ילדותי
עיניי עצמתי לזמן רב, אולי לחשתי לי תפילה
מצאתי שוב את תמימותי
לפני שערב צנח רציתי שוב לראות
בתים פורחים בוורוד
רציתי שוב לראות
קולות הילדים שהיינו שוטפים את הגן כמו מים חיים
ג'ן קלוד רג'ין וג'אן כמו אתמול לכאן שוב חוזרים
בושם כבד של מרווה אדומה, דליות בר בצד מדרכה
מצאתי הכל, כל דבר,
הכל..

המלחמה זרקה אותי. כן, לא כולם לדעתי
חוו ילדות יפה של חסד
המלחמה זרקה אותנו, אני אהבתי איך שחיינו
פרועים, ללא כל רסן
עברו עלי אביבים ושמשות ושנים אבודות של טירוף
גיל חמש עשרה, ניצוצות, כואב כל כך לשוב
אגוזים רעננים של ספטמבר, ריח פטל מעוך
c'est fou, tout, j'ai tout retrouve
Helas

אסור לחזור ולנסות לחשוף מחבוא של זיכרונות
מתוך ילדות כה מקודשת
הזיכרונות הכי קשים הם זיכרונות של ילדים
אותנו הם חותכים, קורעים
הו, אמא שלי יקרה היכן את היום? היכן?
את בחיק האדמה ישנה ואני באתי עד כאן
לשמוע אותך צוחקת, כועסת
את שוב נערה
אבל נשארתי מיואשת,
לבד.

למה שבתי לסמטה, קר לי ואני פוחדת
מעלי רוכן הערב
למה באתי לעלות על מוקד הזיכרונות
לנצח נמה ילדותי

שמש שחורה

תירגום: טליה אליאב

לא אספר על גשם שאינו מפסיק
על בוקר אפרפר או על ענן מעיק
ברחתי מן הערפל ואין מחזיק
שמיים בהירים יותר, מקום מבהיק
רוצה שתחזרו אלי הלילה כבר
מים זועף, ניגון של מוזיקת ברבר
שירים שמחים וצחוק שמהדהד ביזאר
קולות ורעשים של המולת שיכר
מלח בסלעים ולובן הצדפים
אלף פעמים גלים מתגלגלים
שמש מתפוצצת ואדום פקחי
של אש שמתלקחת, קיץ אינסופי
למרות ניסיונותיי להאמין באור
חוזרת מרחוק ושמש בשחור
ניסיתי את הכל ותאמינו לי
חוזרת עייפה, ייאוש בכל כולי
קלילה ומתהלכת לבושה קצרים
הולכת עם כולם ועם הבחורים
אז באה הפוגה מין נונשלנס כזה
פוצחת בריקוד מתי שרק תרצה
למדתי ניגונים של בנג'ו על גיטר
רעדתי מבפנים שכחתי את מוצרט
סוף סוף יכולתי ככה אליכם לשוב
עיניים מתרפקות בזיכרון כאוב
הייתי סופה ותאוות חיים
הייתי שיטפון וכוח החיים
בערתי וגברתי על כל איחוריי
חיי היו יפים, טרופים כל סיפוריי

באדמה יש בור, שם באיזה מקום
באדמה יש בור, שמש שחורה פתאום
הם מוקפים חומה, שם באיזה מקום
הם מוקפים חומה והנה התהום
שיטיתי בגורל, ביקשתי שכחה
סירבתי מוות, את השעמום דוחה
קפצתי אגרופים כדי להאמין
שהחיים יפים ומרתקים תמיד
יד נעלמה ניתבה אותי לאן
שפרח הוא אדום וחול זהוב וחם
היכן שהגלים הנשברים הם שיר
היכן שהגלים הנשברים הם שיר
אבל יש ילד מת שם באיזה מקום
אבל יש ילד מת, שמש שחורה היום
שומעת קול תרועה שם באיזה מקום
שומעת קול תרועה וזוהי התהום
אני קרועה, לא מביאה אפילו קצת
הלילה אחזור, הלב שלי נשרט
כי שמעתי וראיתי – הם חיים
איתם שתיתי וכאבתי כאבים
חוזרת לבדי, איני עושה דבר
עוברת את הגבול, המסע נגמר
האם נותרה פיסת עפר אחת שלמה?
תגידו מה נוכל עוד לעשות, מה?
אני אלך רחוק כדי למחוק דמעות
ואם יכולתי להשתיק קול יריות
נשבעת שמחר אצא למשימה
כדי שתיפסק קריעת האדמה

אני עוד אנסה להאמין באור
אך אני עייפה ושמש בשחור
צר לי אך הערב אני חוזרת בי
הלב שלי שרוט, ייאוש בכל כולי

נאנט

תירגום: טליה אליאב

גשם על נאנט
אחוז בידי
השמיים של נאנט
מעציבים אותי
בוקר כמו כל הבקרים
פני העיר היו חיוורים
בדיוק היום לפני שנה
יצאתי מן התחנה
את נאנט לא הכרתי
בה מעולם לא ביקרתי
היה צריך את המכתב
כדי שאגיע עד לכאן
"גברתי, אנא התייצבי
רחוב Grange-au-Loup עשרים
מהרי, נותרה מעט תקווה
הוא ביקש לראות אותך"
בימיו האחרונים
אחרי שנים של נדודים
פתאום אל תוך ליבי חזר
זועק בשקט שהופר
מהיום שבו עזב
אני קיוויתי לו לשווא
הנווד הנעלם
הנה חזר אלי עוד פעם

מספר עשרים de la Grange-au-Loup
אני נזכרת ביום ההוא
חדר בקצה מסדרון
נחרט אצלי בזיכרון
ארבעה גברים יושבים
על יד האח, הנה הם קמים
לבושים בגדי שבת
האור היה קר ולבן
לא אמרתי אף מילה
לחבורה המוזרה
במבטם היה ברור
אני הגעתי באיחור
הגעתי למקום ההוא
מספר עשרים de la Grange-au-Loup
אך לא נפגשנו מעולם
הוא הלך לאי שם
הנה, כך הסיפור נגמר
ערב אחד פתאום חזר
וזה היה אחרון חופיו
מהנסיעה הזו לא שב
הוא ביקש לפני מותו
להתחמם מחיוכי
אבל הוא מת בלילה זה
בלי שלום ובלי Je t'aime

בשביל שלאורך הים
שוכב בגן האבנים
ביקשתי לו שלוות עולם
השכבתי תחת הוורדים
אבי, אבי
גשם על נאנט
זוכרת אני
השמיים של נאנט
מעציבים אותי

אבקת קסמים

תירגום: חיים רחמני וטליה אליאב

בשביל מי? איך? מתי ולמה?
נגד מי? איך? נגד מה?
נמאס מפתרונות של כח
איפה אתה? מי אתה?
למי אתה נושא תפילה?
אני עכשיו רוצה לצרוח
למען מי? איך? מתי ולמה?
אתה חייב לנקוט עמדה
תמיד מוכרח למחות כנגד
אם כך אני בעד חמה
מעל חולות מדבר ויערות בגשם
בעד הילד שבוכה, לא משנה היכן
בוכה כמו כל ילד
בעד הילד שכאן מת בקצה הרובה שלך
זה ילד מת, זה ילד!
זה באמת נורא לבחור
משני צדדים תמימים
רק צד אחד של צדק
זה באמת נורא
כשהאויב מולך
הוא צחוק של ילד
למען מי? איך? מתי ולמה?
נגד מי? איך וכמה?
כשהסיבה לחיות דועכת
למים אין עוד טעם
ללחם אין עוד טעם
אבקת קסמים כבר לא עוזרת

לא זקוקה לדבר
כמעט שום דבר
רק להיות אתך
רק ורד שכמעט פורח
רק נשימה
רק נשימה של פרידה
וגן שגונח
לא לחיות, אלא מתוך תשוקה
לצעוק טירוף או רק שתיקה
לתת כמו שיכור בלי רסן
מעושר ומחוסר-כל
את האמת הזו לתפוס
כמו שאתה אוחז בכסף
אל תדבר על שירה
אל תדבר על שירה
בעוד אתה דורך על פרח
אל תתחזה להיות שקוף
קבור בבור בטון חשוף
בו אין סיכוי לאור לזרוח
נגד מי? איך ונגד מה?
בעד מי? מתי ולמה?
כששוב סיבה לחיות נולדת
ומחדש שוב לגלות
טעם לחם טעם מים
ואמונה פשוטה בקסם

נגד אף אחד ונגד שום דבר
נגד אף אחד ונגד שום דבר
בעד ורד שכולו פורח
בעד נשימה
בעד נשימה של פרידה
וגן שגונח
לא לחיות, אלא מתוך תשוקה
לבעור, ורק מאהבה רכה
לתת כמו שיכור בלי רסן
מעושר ומחוסר-כל
את האמת הזו לתפוס
כמו שאתה אוחז בכסף
אל תדבר על שירה
אל תדבר על שירה
תן לפרחים לפרוח
אל תתחזה להיות שקוף
קבור בבור בטון חשוף
היכן יוכל האור לזרוח?
לחיות, לחיות מתוך תשוקה
לחיות עם אהבה רכה
לחיות לתת כמו שיכור
לבעור מאהבה רכה

הגבירה בחום

מילים: ז'ורז' מוסטקי תירגום: יעקב שבתאי

לה, זו הגבירה בחום, זו בצללים
לה כתבתי ביום גשום כמה מילים
אם אי פעם תשמע אותן בטח תדע
כי זה שיר אהבה קטן רק לי ולה
זו אני הגבירה בחום, זו התמירה
כן אני הגבירה בחום, זו ששמעה
ולאור לבנה צחה בלילה קר
היא הולכת אחרי קולך וקול הגיטר
לי ילד השאיל היום את עפרונו
ומתוך הגיטר פתאום רה, סול ודו
הניגון מעצמו פרח כמו משורר
כל השיר בראשי צמח, שב וחוזר
כן, ילד השאיל לך את עפרונו
ומתוך הגיטר שלך רה, סול ודו
הניגון מעצמו פרח כמו משורר
כל השיר בראשך צמח, שב וחוזר

לך עשיתי בגדי כלה כך ממילים
ומכנף ערפילית קלה אור וטללים
ומיטה לך הצעתי גם, חי אלוהי
שיהיה לך גם טוב גם חם בין זרועותיי

זו אני הגבירה בחום, עם בגד קטיפה
שלאור לבנה קסום באה קרבה
ומעבר מילים ושיר, אופק רחב
כשהלילה צלול בהיר, באה עכשיו

לה, זו הגבירה בחום, זו בצללים
לה לאור לבנה קסום כמה מילים
הן ידעתי כי אם תשמע בטח תדע
כי השיר הוא רק לי ולה, שיר אהבה

שלום זו אני הגבירה בחום, כן זו אני
שלום זו אני הגבירה בחום, קח את ידי
ופנה לי מקום מעט אצל גופך
ותהיה לי לעיר מקלט במיטתך

בחורשה של סאנט-אמנד

תירגום: טליה אליאב

אל העץ אני נצמדת
בחורשה קטנה בסאנט-אמנד
ואני אותך תופסת
אז תורך לתפוס אותי עכשיו

עץ עומד, יונה שם עפה
בחורשה קטנה בסאנט-אמנד
סובבים במחול פרוע
עפה לה ברוח היונה

מעל עץ ציפור שם עפה
באביב, אל על היא ממריאה
גיל עשרה המטורף
בחורשה קטנה בסאנט-אמנד

תחת עץ, בלי אף מילה
אתה אוחז אותי ומאוהב
חצאית בדשא עפה
וחלום ילדות ממריא עכשיו

יום יפה, ראש משוגע
רחוק מהחורשה של סאנט-אמנד
ורחוק מזמן בית ספר
עם הרוח עפתי אז לעד

שלום עץ יפה שלי
חוזרת ושמחה בכל ליבי
ענפים מתכופפים
שוב מוצאת חלום ישן שבי

שם יש עץ, ואם אמות
אני רוצה תחתיו לשכב לעד
שם יהיה ביתי האחרון
שם בחורשה של סאנט-אמנד
שם יהיה ביתי האחרון
שם בחורשה של סאנט-א…

שם העץ, יונה שם עפה
לב ממריא יונה שם עפה,
שם העץ, יונה שם עפה
שם העץ

קנטטה קטנה

תירגום: טליה אליאב

זו קנטטה זעירה בקצות אצבעות
מגושמת, לא מרפה, אליך לעלות
זהו שיר קטן אותו ניגנו בתקופה יפה
לבד קשה לי לנגן
סי מי לה רה סול דו פה
הקנטטה הקטנה, פה סול דו פה
לא הייתה כה מגושמת כשהיית כאן
התווים זרמו קליל, בשמחת אצבעותייך
לבד קשה לי לנגן
סי מי לה רק סול דו פה
את הלכת, שברירית, אל השמיים
כאן נשארתי מגושמת, פה סול דו פה
רואה אותך, חייכנית, ישובה על יד פסנתר
מחייכת ואומרת: "אנגן, את שירי לי”
סי מי לה רה, סי מי לה רה, סי סול דו פה
סי מי לה רה, סי מי לה רה, סי סול דו פה
הו יקירתי מתוקתי
הו קטנטנה שלי
אלוהים, קשה לי לנגן זאת
כשאת לא איתי

זוהי תפילה קטנה, לה לה לה לה
נאמרת מליבי ומאצבעותיי
זו קנטטה זעירה, בלי מילים קדושות מדי
שיר קטן עלוב ודל, יסלח, יסלח לי אלוהי
סי מי לה רה, סי מי לה רה, סי סול דו פה
סי מי לה רה, סי מי לה רה, סי סול דו פה
חצוצרות המלאכים, ינגנו כך בשבילך
הקנטטה הקטנה, עד אליך תעלה
סי מי לה רה, סי מי לה רה סי סול דו פה

הנשר השחור

תירגום: טליה אליאב

ביום יפה או לאור לבנה
על שפת אגם שקעתי בשינה
ופתאום קרע את השמיים
הוא בא מתוך האור, הנשר השחור

לאט פרש את זוג כנפיו
ראיתי איך הוא מעלי סבב
על ידי רישרש בנוצותיו
נפל מהשמיים ולצדי ישב

אבני אודם בעיניו זרחו
בגוון לילי כנפיו חשכו
על מצחו אלפי אורות דלקו
מכתר יהלום באור כחול ברקו
מקורו נשק לחיי

את צווארו החליק אל כף ידי
אז ברגע הוא הפך מוכר
עלה מן העבר ואל חיי חזר
קחי אותי ציפור, הגידי לי
נחזור אל ארץ ישנה שלי

כמו בחלומות של ילדותי
לקטוף שם כוכבים, לקטוף שם כוכבים
כמו בחלומות של ילדותי
על ענן לבן בילדותי
כמו אז נוריד את הגשמים
נצית את החמה ונחולל פלאים

פרש כנפיים, מעליי נסק
הנשר השחור, הרחק רחק…

ביום יפה או לאור לבנה
על שפת אגם שקעתי בשינה
ופתאום קרע את השמיים
הוא בא מתוך האור
הנשר השחור

תגיד, מתי אתה חוזר?

תירגום: טליה אליאב

אלה כל הימים, אלה כל הלילות
הנה כל הזמן מאז הלכת שוב
אמרת לי הפעם זה המסע האחרון
אנחנו לבבות שבורים שוקעים לאבדון
באביב תראי אני אבוא בחזרה
באביב יפה לדבר אהבה
לראות את הגנים פורחים, שוב נלך
ברחובות פריז ביחד נתהלך

תגיד, מתי אתה חוזר?
תגיד, האם אתה זוכר?
שהזמן אשר עובר
לעולם אינו חוזר
עוד יום אחד אבד
עוד יום ועוד אחד…

האביב ברח לו כבר מזמן
עלים סדוקים, עצי היער בוערים
יפה כל כך פריז בסתיו המתאחר
פתאום אני חולמת, מתגעגעת,
שוקעת, מתנדנדת, מצטמררת,
הולכת סביב עצמי כמנגינה חוזרת
דמותך אותי רודפת, אני לוחשת לה
חולה מאהבה, אני חולה ממך

תגיד, מתי אתה חוזר?
תגיד, האם אתה זוכר?
שהזמן אשר עובר
לעולם אינו חוזר
עוד יום אחד אבד
עוד יום ועוד אחד…

אני עוד אוהבת, אוהבת אותך לעד
מאוהבת רק בך, אוהבת מאהבה
אם אתה לא מבין, אתה מוכרח לשוב
אותנו אהפוך לזיכרון אהוב
אני אצא לדרך לעולם יפה
ושמש אחרת אותי תלווה
אני לא אמות מצער או אובדן
לא נאמנה כאהובת הספן

תגיד, מתי אתה חוזר?
תגיד, האם אתה זוכר?
שהזמן אשר עובר
לעולם אינו חוזר
עוד יום אחד אבד
עוד יום ועוד יום ועוד יום…