דלג לתוכן

מוות (שם זמני)

מה המוות הגדל בתוכי
אנשים חיים אוכלים חיות
הולכות על עקבים גבוהים
בעוד השאלה נשמעת
מה המוות
מה
מה הילד המת משחק בתוכי
מתי ייקחו אותו אביו ואמו
מה השקר הערמומי המדויק כל כך
שאינני מצליחה לראות דרכו
השקר שסיפרתי אני לעצמי
השקר על המוות האוכל את העיר הגדלה בתוכי
בא והולך חוזר ובא והולך חוזר ובא והולך חוזר ובא
כוח גדול

רק ניגע

רק ניגע בקצה האצבע

ונמצא לנו מקלט

נכנסים לאט לאט

השיער שלי אסוף בחוט

ויד מטפסת במורד הגב

מורידים את הבגדים

עוד מעט והוא שלי

בחלון ראיתי ילד

וכנפי כשל מלאך

בחדרי האור חלש

ובבוקר קרן שמש כאן

והיא מטפסת במורד הגב

רמזורים

בעיניו מאיר חושך

וידיו מזכירות לי חץ וקשת

הוא מביט לתוכי בחשש

ורואה הכל

לפניו לא היו לי

עיניים ואוזניים להקשיב לו

במילה בודדה הוא שובר חותך

בעצמות שלי

 

הרמזורים שלי ירוקים

המכונית ריקה והוא לא איתי

דם מרגליו זורם

ואני את רגליו חובשת

שריטות הקוצים והקיפודים

באהבה חובשת

 

הוא לא רוצה הכאיב לי

הלוואי ויכולתי לרכך אותו

הוא יבוא מן החושך

הוא ימס באור

עורקים מפלדה

בתוכם זורם נהר שחור

רציתי לגעת בפנים להרגיש

החספוס שלו

 

הרמזורים שלי ירוקים

המכונית ריקה והוא לא איתי

דם מרגליו זורם

ואני את רגליו חובשת

שריטות הקוצים והקיפודים

באהבה חובשת

 

יום אחד ילך לים

ישאיר בחול בקבוק שקוף

כשיעלם בתוך המלח

אולי ישוב מן הגלים

כשהעולם יהיה חשוך כולו

יבוא לבד והלוואי והוא ימצא אותי

שיר על שום דבר

יונתן לויטל

עצורה ועצובה

ההתהוות המדויקת

דרך רגע ורגע

דרך האמת שלה נכונה והמוטעית

דרך טעויות קטנות

לא את ולא אני

לא נקשיב ולא נשמע

אני על כל מקרה את התשובה יודעת

וגם אם לא אז בכל זאת

בוא לא ננסה לשבור קירות שכבר עומדים

בוא נשאיר הכל נקי

יושבים משני צידי הסירה

לא את ולא אני יודעים באיזה חיה מדובר

מי את ומי אני

על סירה בודדה במדבר

בעולם שנפתח לפנינו

ונסגר

היא תתן חמש דקות

אך לא תלכד ברשת

שבשקט תוויתי

זו הזהירות שלה, מקסימה אך מאטה

את דרכה לשום מקום

וזהו שיר על שום דבר

ולא אשיר אותו היום

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיר

שקט בעיר האבודה

דחוסת הכאבים

סגרו את המפעל כיבו האור

ואין זוכרים

עלה על הקרון וסע

כי את העיר הזו יעמעמו בהדרגה

ועם האלוהים ישלח מלאך

הוא לא יזכור את שמה

ואני, אני לא נולדתי כאן

הרחובות מוצפים בזרים

עניים ועצובים לא יבכו אותי

כימהון

מרים חלפי

והיה בי כמהון
ולא היה בו סף

סף להיעצר
לא היה בו
וסף שלוה
לא היה בו

ועשיתי בי
סיפים סיפים
להיעצר ולראות

וגילפתי בי
מדרגות מדרגות
לראות שמים

וקרן שלוה
נגעה בי

הגבירה בחום

מילים: ז'ורז' מוסטקי תירגום: יעקב שבתאי

לה, זו הגבירה בחום, זו בצללים
לה כתבתי ביום גשום כמה מילים
אם אי פעם תשמע אותן בטח תדע
כי זה שיר אהבה קטן רק לי ולה
זו אני הגבירה בחום, זו התמירה
כן אני הגבירה בחום, זו ששמעה
ולאור לבנה צחה בלילה קר
היא הולכת אחרי קולך וקול הגיטר
לי ילד השאיל היום את עפרונו
ומתוך הגיטר פתאום רה, סול ודו
הניגון מעצמו פרח כמו משורר
כל השיר בראשי צמח, שב וחוזר
כן, ילד השאיל לך את עפרונו
ומתוך הגיטר שלך רה, סול ודו
הניגון מעצמו פרח כמו משורר
כל השיר בראשך צמח, שב וחוזר

לך עשיתי בגדי כלה כך ממילים
ומכנף ערפילית קלה אור וטללים
ומיטה לך הצעתי גם, חי אלוהי
שיהיה לך גם טוב גם חם בין זרועותיי

זו אני הגבירה בחום, עם בגד קטיפה
שלאור לבנה קסום באה קרבה
ומעבר מילים ושיר, אופק רחב
כשהלילה צלול בהיר, באה עכשיו

לה, זו הגבירה בחום, זו בצללים
לה לאור לבנה קסום כמה מילים
הן ידעתי כי אם תשמע בטח תדע
כי השיר הוא רק לי ולה, שיר אהבה

שלום זו אני הגבירה בחום, כן זו אני
שלום זו אני הגבירה בחום, קח את ידי
ופנה לי מקום מעט אצל גופך
ותהיה לי לעיר מקלט במיטתך

הנשר השחור

תירגום: טליה אליאב

ביום יפה או לאור לבנה
על שפת אגם שקעתי בשינה
ופתאום קרע את השמיים
הוא בא מתוך האור, הנשר השחור

לאט פרש את זוג כנפיו
ראיתי איך הוא מעלי סבב
על ידי רישרש בנוצותיו
נפל מהשמיים ולצדי ישב

אבני אודם בעיניו זרחו
בגוון לילי כנפיו חשכו
על מצחו אלפי אורות דלקו
מכתר יהלום באור כחול ברקו
מקורו נשק לחיי

את צווארו החליק אל כף ידי
אז ברגע הוא הפך מוכר
עלה מן העבר ואל חיי חזר
קחי אותי ציפור, הגידי לי
נחזור אל ארץ ישנה שלי

כמו בחלומות של ילדותי
לקטוף שם כוכבים, לקטוף שם כוכבים
כמו בחלומות של ילדותי
על ענן לבן בילדותי
כמו אז נוריד את הגשמים
נצית את החמה ונחולל פלאים

פרש כנפיים, מעליי נסק
הנשר השחור, הרחק רחק…

ביום יפה או לאור לבנה
על שפת אגם שקעתי בשינה
ופתאום קרע את השמיים
הוא בא מתוך האור
הנשר השחור

ילדותי

אני טעיתי, חזרתי למקום בו גדלתי
בעיר הרחוקה הולכת
טעיתי, רציתי שוב לראות ערב גולש על הגבעות
בצל כחול אפור של שקט
ושוב מצאתי כמו פעם, אחרי זמן שעבר
הגבעה, העץ מזדקר שם כמו בעבר
צעדתי, מצחי בוער
קולות עבר ביקשתי לרמוס
בתרועת יום זיכרון
רודפים, לוחשים על מוות וסוף
אני נשכבת תחת עץ עם בדיוק אותם הריחות
והדמעות שלי שוטפות
הדמעות..

גבי חשוף על פני הגזע והעץ מחזיר לי כוח,
כמו בערש ילדותי
עיניי עצמתי לזמן רב, אולי לחשתי לי תפילה
מצאתי שוב את תמימותי
לפני שערב צנח רציתי שוב לראות
בתים פורחים בוורוד
רציתי שוב לראות
קולות הילדים שהיינו שוטפים את הגן כמו מים חיים
ג'ן קלוד רג'ין וג'אן כמו אתמול לכאן שוב חוזרים
בושם כבד של מרווה אדומה, דליות בר בצד מדרכה
מצאתי הכל, כל דבר,
הכל..

המלחמה זרקה אותי. כן, לא כולם לדעתי
חוו ילדות יפה של חסד
המלחמה זרקה אותנו, אני אהבתי איך שחיינו
פרועים, ללא כל רסן
עברו עלי אביבים ושמשות ושנים אבודות של טירוף
גיל חמש עשרה, ניצוצות, כואב כל כך לשוב
אגוזים רעננים של ספטמבר, ריח פטל מעוך
c'est fou, tout, j'ai tout retrouve
Helas

אסור לחזור ולנסות לחשוף מחבוא של זיכרונות
מתוך ילדות כה מקודשת
הזיכרונות הכי קשים הם זיכרונות של ילדים
אותנו הם חותכים, קורעים
הו, אמא שלי יקרה היכן את היום? היכן?
את בחיק האדמה ישנה ואני באתי עד כאן
לשמוע אותך צוחקת, כועסת
את שוב נערה
אבל נשארתי מיואשת,
לבד.

למה שבתי לסמטה, קר לי ואני פוחדת
מעלי רוכן הערב
למה באתי לעלות על מוקד הזיכרונות
לנצח נמה ילדותי

למות בשביל למות

תירגום: טליה אליאב

אם למות בשביל למות, אבחר את גיל עשרה
אם ללכת כדי ללכת, אני לא אחכה, אני לא אחכה
אני מעדיפה למות יפה וצעירה
שלא יראו אותי נובלת עטופה בתחרה, עטופה בתחרה
אל תבואו לספר לי שמוקדם מדי למות
לכו חפשו מקום אחר, עם האופטימיות הזאת
ראיתי את הגשם ביערות הזהובים
את הגנים כמהים והגלים הנשברים, גלים הנשברים
מכירה על צווארי את היד העירומה
כרעתי על ברכי אל מול יופייה של שושנה, יופייה של שושנה
ומה טוב אם יש כאלה שעיניהם מלאו באור
מעדיפים את הקרבות בשביל למות ולא לחזור
בגינה של אלוהים כל זה לא משנה
אם נופלים מאהבה או למען המולדת, למען המולדת
בחיים מספיק קרבות גם בלי אש המקלעים
אפשר להיפצע לא רק מירי תותחים, מירי תותחים
אז אל תסמכו עלי שאבוא לעזרת אחיי
האחים שלי ודאי יסתדרו, עשיתי די
אם זה כלום ואם מעט, יחליטו בעצמם
אינני מקווה לכלום, אלך מכאן שלמה, אלך מכאן שלמה
על מפרשית שחורה, עם המוות בחרטום
אני עוזבת את חופכם, מחר אומר שלום, מחר אומר שלום
כי אם למות בשביל למות, אבחר את גיל עשרה
אם ללכת כדי ללכת אני לא אחכה

נאנט

תירגום: טליה אליאב

גשם על נאנט
אחוז בידי
השמיים של נאנט
מעציבים אותי
בוקר כמו כל הבקרים
פני העיר היו חיוורים
בדיוק היום לפני שנה
יצאתי מן התחנה
את נאנט לא הכרתי
בה מעולם לא ביקרתי
היה צריך את המכתב
כדי שאגיע עד לכאן
"גברתי, אנא התייצבי
רחוב Grange-au-Loup עשרים
מהרי, נותרה מעט תקווה
הוא ביקש לראות אותך"
בימיו האחרונים
אחרי שנים של נדודים
פתאום אל תוך ליבי חזר
זועק בשקט שהופר
מהיום שבו עזב
אני קיוויתי לו לשווא
הנווד הנעלם
הנה חזר אלי עוד פעם

מספר עשרים de la Grange-au-Loup
אני נזכרת ביום ההוא
חדר בקצה מסדרון
נחרט אצלי בזיכרון
ארבעה גברים יושבים
על יד האח, הנה הם קמים
לבושים בגדי שבת
האור היה קר ולבן
לא אמרתי אף מילה
לחבורה המוזרה
במבטם היה ברור
אני הגעתי באיחור
הגעתי למקום ההוא
מספר עשרים de la Grange-au-Loup
אך לא נפגשנו מעולם
הוא הלך לאי שם
הנה, כך הסיפור נגמר
ערב אחד פתאום חזר
וזה היה אחרון חופיו
מהנסיעה הזו לא שב
הוא ביקש לפני מותו
להתחמם מחיוכי
אבל הוא מת בלילה זה
בלי שלום ובלי Je t'aime

בשביל שלאורך הים
שוכב בגן האבנים
ביקשתי לו שלוות עולם
השכבתי תחת הוורדים
אבי, אבי
גשם על נאנט
זוכרת אני
השמיים של נאנט
מעציבים אותי

קנטטה קטנה

תירגום: טליה אליאב

זו קנטטה זעירה בקצות אצבעות
מגושמת, לא מרפה, אליך לעלות
זהו שיר קטן אותו ניגנו בתקופה יפה
לבד קשה לי לנגן
סי מי לה רה סול דו פה
הקנטטה הקטנה, פה סול דו פה
לא הייתה כה מגושמת כשהיית כאן
התווים זרמו קליל, בשמחת אצבעותייך
לבד קשה לי לנגן
סי מי לה רק סול דו פה
את הלכת, שברירית, אל השמיים
כאן נשארתי מגושמת, פה סול דו פה
רואה אותך, חייכנית, ישובה על יד פסנתר
מחייכת ואומרת: "אנגן, את שירי לי”
סי מי לה רה, סי מי לה רה, סי סול דו פה
סי מי לה רה, סי מי לה רה, סי סול דו פה
הו יקירתי מתוקתי
הו קטנטנה שלי
אלוהים, קשה לי לנגן זאת
כשאת לא איתי

זוהי תפילה קטנה, לה לה לה לה
נאמרת מליבי ומאצבעותיי
זו קנטטה זעירה, בלי מילים קדושות מדי
שיר קטן עלוב ודל, יסלח, יסלח לי אלוהי
סי מי לה רה, סי מי לה רה, סי סול דו פה
סי מי לה רה, סי מי לה רה, סי סול דו פה
חצוצרות המלאכים, ינגנו כך בשבילך
הקנטטה הקטנה, עד אליך תעלה
סי מי לה רה, סי מי לה רה סי סול דו פה

שמש שחורה

תירגום: טליה אליאב

לא אספר על גשם שאינו מפסיק
על בוקר אפרפר או על ענן מעיק
ברחתי מן הערפל ואין מחזיק
שמיים בהירים יותר, מקום מבהיק
רוצה שתחזרו אלי הלילה כבר
מים זועף, ניגון של מוזיקת ברבר
שירים שמחים וצחוק שמהדהד ביזאר
קולות ורעשים של המולת שיכר
מלח בסלעים ולובן הצדפים
אלף פעמים גלים מתגלגלים
שמש מתפוצצת ואדום פקחי
של אש שמתלקחת, קיץ אינסופי
למרות ניסיונותיי להאמין באור
חוזרת מרחוק ושמש בשחור
ניסיתי את הכל ותאמינו לי
חוזרת עייפה, ייאוש בכל כולי
קלילה ומתהלכת לבושה קצרים
הולכת עם כולם ועם הבחורים
אז באה הפוגה מין נונשלנס כזה
פוצחת בריקוד מתי שרק תרצה
למדתי ניגונים של בנג'ו על גיטר
רעדתי מבפנים שכחתי את מוצרט
סוף סוף יכולתי ככה אליכם לשוב
עיניים מתרפקות בזיכרון כאוב
הייתי סופה ותאוות חיים
הייתי שיטפון וכוח החיים
בערתי וגברתי על כל איחוריי
חיי היו יפים, טרופים כל סיפוריי

באדמה יש בור, שם באיזה מקום
באדמה יש בור, שמש שחורה פתאום
הם מוקפים חומה, שם באיזה מקום
הם מוקפים חומה והנה התהום
שיטיתי בגורל, ביקשתי שכחה
סירבתי מוות, את השעמום דוחה
קפצתי אגרופים כדי להאמין
שהחיים יפים ומרתקים תמיד
יד נעלמה ניתבה אותי לאן
שפרח הוא אדום וחול זהוב וחם
היכן שהגלים הנשברים הם שיר
היכן שהגלים הנשברים הם שיר
אבל יש ילד מת שם באיזה מקום
אבל יש ילד מת, שמש שחורה היום
שומעת קול תרועה שם באיזה מקום
שומעת קול תרועה וזוהי התהום
אני קרועה, לא מביאה אפילו קצת
הלילה אחזור, הלב שלי נשרט
כי שמעתי וראיתי – הם חיים
איתם שתיתי וכאבתי כאבים
חוזרת לבדי, איני עושה דבר
עוברת את הגבול, המסע נגמר
האם נותרה פיסת עפר אחת שלמה?
תגידו מה נוכל עוד לעשות, מה?
אני אלך רחוק כדי למחוק דמעות
ואם יכולתי להשתיק קול יריות
נשבעת שמחר אצא למשימה
כדי שתיפסק קריעת האדמה

אני עוד אנסה להאמין באור
אך אני עייפה ושמש בשחור
צר לי אך הערב אני חוזרת בי
הלב שלי שרוט, ייאוש בכל כולי

תגיד, מתי אתה חוזר?

תירגום: טליה אליאב

אלה כל הימים, אלה כל הלילות
הנה כל הזמן מאז הלכת שוב
אמרת לי הפעם זה המסע האחרון
אנחנו לבבות שבורים שוקעים לאבדון
באביב תראי אני אבוא בחזרה
באביב יפה לדבר אהבה
לראות את הגנים פורחים, שוב נלך
ברחובות פריז ביחד נתהלך

תגיד, מתי אתה חוזר?
תגיד, האם אתה זוכר?
שהזמן אשר עובר
לעולם אינו חוזר
עוד יום אחד אבד
עוד יום ועוד אחד…

האביב ברח לו כבר מזמן
עלים סדוקים, עצי היער בוערים
יפה כל כך פריז בסתיו המתאחר
פתאום אני חולמת, מתגעגעת,
שוקעת, מתנדנדת, מצטמררת,
הולכת סביב עצמי כמנגינה חוזרת
דמותך אותי רודפת, אני לוחשת לה
חולה מאהבה, אני חולה ממך

תגיד, מתי אתה חוזר?
תגיד, האם אתה זוכר?
שהזמן אשר עובר
לעולם אינו חוזר
עוד יום אחד אבד
עוד יום ועוד אחד…

אני עוד אוהבת, אוהבת אותך לעד
מאוהבת רק בך, אוהבת מאהבה
אם אתה לא מבין, אתה מוכרח לשוב
אותנו אהפוך לזיכרון אהוב
אני אצא לדרך לעולם יפה
ושמש אחרת אותי תלווה
אני לא אמות מצער או אובדן
לא נאמנה כאהובת הספן

תגיד, מתי אתה חוזר?
תגיד, האם אתה זוכר?
שהזמן אשר עובר
לעולם אינו חוזר
עוד יום אחד אבד
עוד יום ועוד יום ועוד יום…

מהרת

אין לזה חוק אין כללים בזה

משהו רך מסתתר בזה

אושר גדול

לא מוותר

עוצר אותך עוצרת

מהר את עוברת

 

שוב העבר משנה הכל

לו יכולנו לשכוח

להוריד העול

כאב מכאן

זורק אותך לים

מהר אותך מהרת

שובר

את שוברת

 

ערפל

האור מהדהד מבעד לדלת

וצל ענקי יורד

ערפל

מכסה את הדרך

 

הרוח נושב מבעד לדלת

וצל ענקי יורד

ערפל

מכסה את הדרך

 

פרח נפתח ומתפשט עכשיו

הוא הולך אותי אליו

התנועה

החום של התנועה

מגיע מבפנים

הים שבסופה

עושה בי סימנים

 

האור של המנורה

מצליח להעיר

מתחת לשמיכה

היום כל כך בהיר

 

המילה

לא מתחילה

היא החולה הכבולה

ואתה שלה

הברכה

שם זרוק את שמך

וחסל את הברית הכרותה

את אהבתך

 

משייטת בקניון

משייטת בקניון

לא ידעתי מה לעשות עם זה

לא הבנתי אם לקנות

מזה או מזה

או לחכות לאביב

לחכות שיבשיל

לשוב אל השביל

לעלות על מטוס

לשייט ברחוב

בארץ אחרת

עם שמלה נהדרת

 

מחזיקה חזק

הוּא הֶרְאָה לִי פְּרָחִים יָפִים

אָהַב אוֹתִי עַד הַנִּימִים הֲכִי שְקוּפִים

הוּא סָלַח לִי הָמוֹן פְּעָמִים

חִכָּה לִי תָּמִיד

כְּשֶלֵילוֹת הָפְכוּ לְיָמִים

אֵיך קָרָה שֶהָלַכְתִי מִמֶּנוּ?

אֲנִי מַחְזִיקָה חָזָק

בְּמוֹשְכוֹת עֶגְלַת הַבֶּכִי הַזאת

אֲנִי מַחְזִיקָה חָזָק, מַחְזִיקָה בְּכָל הַכּוֹחַ

דוֹהֶרֶת עַל סוּס עִיוֵור

עוֹד מֶרְחַק נְשִימָה מִכָּאן

אֲנִי אֲקוּם מוּקְדָם לְהָבִין אֶת מָה שֶמֵּת בֵּינֵינוּ

לא מוּכָנָה לְוַותֵּר עַדַיִין

לִחְיוֹת אִתוֹ כָּל הַחַיִים, לְגַדֵּל יְלָדִים

כִּי אֵין בַּעוֹלָם מִי שֶיּוּכָל לְגַלּוֹת לִי

אֵיך לַעֲצוֹם אֶת הַעֵינַיִים, לְהַרְפּוֹת אֶת הַיָּדַיִים

אֲנִי מַחְזִיקָה חָזָק

בְּמוֹשְכוֹת עֶגְלַת הַבֶּכִי הַזאת

אֲנִי מַחְזִיקָה חָזָק, מַחְזִיקָה בְּכָל הַכּוֹחַ

דוֹהֶרֶת עַל סוּס עִיוֵור

כִּי אֵין בָּעוֹלָם מִי שֶיוּכַל לְגַלּוֹת לִי

אֵיך לַעֲצוֹם אֶת הַעֵינַיִים, לְהַרְפּוֹת אֶת הַיָּדַיִים

וְלִפּוֹל

טנגו שברים

הַבְּדִידוּת הִיא צִינוֹק בְּלִיבָּה שֶל עִיר
שֶפּוֹעֵם בְּלִי לַחְדוֹל מִסְבִיבִי
וַאֲנִי אֲזוּקָה
וְהָעִיר בְּרִיחִים
וְהָעִיר תְּרוּעָה
וַאֲנִי שְבָרִים

סֶדֶק מוּל סֶדֶק
חוֹמה מוּל חוֹמָה
תְּקִיעָה מוּל כּוֹחוֹת הָעִיר
עוֹד רֶגַע תִּקְרוֹס, וַאֲנִי בָּה
חַבֵּק אוֹתִי
לא יִהְיֶה לִי אַחֵר מִלְבַדְךָ

וְהָעִיר נְחוּשָה, וְהָעִיר אֲנָשִים
וַאֲנִי תְּלוּשָה, וַאֲנִי לְחָשִים
לִרְאוֹת אוֹתְךָ זֶה כְּמוֹ סַכִּין בַּלֵּב
מִיָּד עוֹשֶה אוֹתִי חוֹלַת גַעֲגוּעַ
עוֹד מַבַּט בַּעֵינַיִים הַשְּחוֹרוֹת שֶלְךָ
עוֹד נְשִיקָה אַחְרוֹנָה
כּל עוֹד הַזְּמָן עָצַר מִלֶּכֶת

הַבְּדִידוּת אֲיוּמָה
וְאַתָּה מוּלִי
וְאַתָּה בִּמְקוֹמְךָ
וַאֲנִי…
לְכוּלָם יֵש מָקוֹם
לְכוּלָם יֵש סוֹד
בּוֹא תִּהְיֶה סוֹד שֶלִי
וַאֲנִי סוֹד שֶלְךָ

חזור

חֲזוֹר
לְהֵיכָן שֶלָמַדְתָ אֶת סוֹד אֲפִיָית הַלֶּחֶם
לְהֵיכָן שֶלָמַדְתָ אֶת סוֹד בְּעֵירַת הָאֵש
לֵב אֶחָד שָלֵם, בְּלִי מַחְלוֹקֶת
עוֹבֶד אֶת הָאֲדָמָה
שִמְחַת הַבּוֹקֶר
וְצַעָר הָעֶרֶב הַיּוֹרֶד

חֲזוֹר
לְהֵיכָן שֶלָמַדְתָ אֶת כּוֹחַ אַהֲבָת הָאֵם
לְהֵיכָן שֶרָאִיתָ לְהָבָה דוֹלֶקֶת בְּשֶמֶן
קוֹל אֶחָד בּוֹדֶד
אֵיךְ פַּעָם הָיִינוּ מִכְרֶה שֶל רֶטֶט וְחָכְמָה
אֶת פֶּצַע הַשֶּמֶש
מְרַפֵּא הַלָּילָה הַמֵּת

בַּמָּקוֹם בּוֹ נוֹלְדָה הָאִישָה
מִתּוֹך הָאֵש
בַּמָּקוֹם בּוֹ חַצְבָה אוֹתְךָ מִתּוֹךְ הַסֶּלַע
שָם אֲנִי מְחַכָּה

הרחוב

כָּל הַרְחוֹב
שַרְשֶרֶת יַהֲלוֹמִים
כָּל הַרְחוֹב
נֶחָמָה לַסּוֹבְלִים
בּוֹקֶר בַּרְחוֹב
חֲרָטוֹת יוֹצְאוֹת לָאוֹר
לֵיל אֶמֶש
עוֹלֶה בְּאֵש הַשֶּמֶש
כָּל הַרְחוֹב חוֹם וְתוֹם
תּוֹפֶס אוֹתִי
בַּלַּילָה נֶחְרֶבוּ הַרְחוֹבוֹת כּוּלָם
וְהַיּוֹם הַרְחוֹב שֶלְךָ קָם

בּוֹקֶר בַּרְחוֹב
הַלֵּב שֶלְךָ נִשְבָּר
אִישָה עִם שְנֵי כְּלָבִים
יָפֶה וּמְכוֹעָר
אַתָּה שוֹטֶף כֵּלִים
וְלא יָכוֹל לִנְשוֹם
עַל כּוֹכָב אֲשֶר הַשֶּמֶש מֵאִירָה בּוֹ
אֶפְשָר לִכְתוֹב עַל הַרְחוֹב
וּלְהַרְגִיש קַיָים

דמעות גדולות

מָחָר יָבוֹא יוֹם חָדָש
וְהַכּוֹל יִהְיֶה דוֹמֶה מְאוֹד
מָחָר יָבוֹא בּוֹקֶר אוֹר
וְהַכּוֹל יֵרָאֶה רָחוֹק מְאוֹד
הַיּוֹם נִשְפָּךְ פּה דָּם
מָחָר תִּתְנַגֵּן מוּזִיקָה

הַיּוֹם שָאַלְתִּי שְאֵלוֹת
מָחָר שוּב אֶשְאָל אֶת אוֹתָן שְאֵלוֹת
הַיּוֹם הִרְבֵּיתִי בְּמִילִים
מָחָר אֶבְכֶּה דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת

תְּמוּנוֹת נָפְלוּ מֵהָאַלְבּוּם
כְּבָר לא עוֹרְרוּ בִּי שוּם זִיכָּרוֹן
מָה שֶכּוֹאֵב לִי זֶה הַזְּמָן
הַתְּחוּשָה שֶבְּקָרוֹב אֶעֱבוֹר מִכָּאן
הַיּוֹם הַבַּיִּת חָם
מָחָר תְּנַשֵּב רוּחַ

עָבְרָה שָעָה וְעוֹד שָעָה
וְהָיִיתִי לְבַד בַּתַּחֲנָה
עוֹלָם קָטָן נִרְאָה גָּדוֹל
וַאֲנִי אוֹסֶפֶת הַכּוֹל
הַיּוֹם הָיִיתִי שָם
מָחָר אֶחֱזוֹר הַבָּיתָה

קוד הזיכרון

אַת אַת אַת הַמָּרְאָה שֶלִּי
אַת אַת אַת הָאַשְמָה שֶלִּי
אַת נָטַעְתְ אֶת הַכּוֹח שֶבִּי
אַת גִדַּלְתְ אֶת הַבַּת שֶאֲנִי

קוֹד הַזִּכָּרוֹן הַמְחוּרְבָּן
כֶּלֶא – בַּיִּת הַדְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת
וְאֵין בְּאֶמֶת יוֹצְאִים מִכָּאן
אַת גִדָּלְתְ אֶת הַחָיָה הַזאת
מִפְלֶצֶת-פֶּה חֲלוֹמוֹת מִתְרַסְקִים
אַת אַת אַת הַמּוּדָעוּת לַעַזָאזֵל
מְכוּרַת-אַנַאלִיזָה עַד אוֹבְדָן מַשְמָעוּת

קוֹד הַזִּכָּרוֹן…

דם שחור

הִיא הָ

הִיא הָאִישָה הַמּוֹשֶכֶת

הִיא הַמּוֹשֶכֶת בְּכָל הַחוּטִים

הִיא הַ

הִיא הַצִּפּוֹר הַמְּחַיֶּכֶת

הִיא מְגַרֶשֶת אֶת כָּל הַשֵּדִים

הִיא הַ

הִיא הַנּוֹצָה הַבּוֹעֶרֶת

הִיא הַשּוֹבֶרֶת אֶת כָּל הַחוּקִים

הִיא הַ

הִיא הַתְּנוּעָה שֶל לַלֶּכֶת

הִיא הַהוֹלֶכֶת בְּכָל הַשְּבִילִים

דָּם שָחוֹר, דָּם שָחוֹר

דָּם שָחוֹר מְשַחֵק

מְשַחֵק עִם הַמּוּזָה

מִי מַ

מִי מַאֲמִין לַמְּכַשֶּפֶת

זוֹ הַנּוֹשֶפֶת אֶל תּוֹך הַגָּלִים

מִי מְ

מִי מְגַלֶּה אֶת הַשֶּקֶר

זוֹ שֶלְעֵינֵיהָ שְקוּפִים הַשְּקָרִים

דָּם שָחוֹר, דָּם שָחוֹר

דָּם שָחוֹר מְשַחֵק

מְשַחֵק עִם הַמּוּזָה

פשוט

ש.שפרה

תָּמִיד עַל סַכִּינִים

 

מַדּוּע שֶלא

שֶפַּעָם אַחַת

פָּשוּט

פָּשוּט

תִּיקַח אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ

תִּיקַח אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ

וְתאמַר

נִשְכָּח

עשר שנים

לא חָשוּב מַה הָיָה

הָעִיקָר לִהְיוֹת שָמֵחַ

לא תִּהְיֶה פּה אֶבֶן עַל אֶבֶן

מוּכְרָחִים לִשְכּוֹחַ

לא לְפַחֵד כְּלָל

לא יָקוּם פּה בַּיִּת

עַל אֲדָמָה שְרוּפָה

עֶשֶר שָנִים

לא יָקוּם פּה בַּיִת

לא להקשיב ללב

הוּא מְחַכֶּה שֶהַדָּם יַפְסִיק לִזְרוֹם
לא הִתְכַּוֵּון שֶהַזְּמָן יַחֲלוֹף כָּל כָּך מַהֵר
הוּא מְגַלֶּה שֶאֲנִי
אִישָה – תּוֹף
אֶפְשָר לְהַכּוֹת

הוּא מִסְתוֹבֵב עַל צִירוֹ מִזֶּה זְמָן
יֵש לוֹ מִילִים בִּשְבִילִי עַד אֵין סוֹף
הוּא לא אוֹמֶר
מוֹשֵך בַּחוּטִים
הוּא נוֹתֵן אֶת הָאוֹת
עַכְשָיו לְהַכּוֹת

הוּא יְלַמֵּד אוֹתִי אֵיך לֶאֱהוֹב אוֹתוֹ
יֵש לִי יָדַיִים כְּמוֹ סַכִּינִים וְלֵב שוֹבֵר
הוּא מְגַלֶּה אֶת סוֹדוֹת הַסּוּכָּר הַמָּתוֹק
שָרוּף וְאַחֵר
בּוֹא נוֹרִיד אֶת הַמַּסֵכָה
תֵּן לִי אֶת הַכּל
תַּרְאֶה לִי בַּיָּדָיִים
הֲפוֹך כָּחוֹל לְאָדוֹם
חָזָק

לא לְהַקְשִיב לַלֵּב

האיד שלך

יונה וולך

אני אהיה האיד שלך
החלק הפנימי העמוק ביותר
אני אשחק אותך אני אשתולל
אני אעשה שלא תדע מהחיים שלך

אני אביא לך מאור הנשמה
אני אביא אותך לאין סוף
אגלה לך מסודות הבריאה
אהיה כל צליל ריח טעם צורה

אני אהיה המעמקים שלך
בת יער שמלמדת אילם לדבר
אביא את החיות מסביב
ואקרא לכולן בשם אמיתי

כשתהיה רע אשגע אותך
אופיע כדמות מפחידה
אעשה לך פרצופים איומים
עד שתיבהל מפני עצמך

אמלא את חייך ברמזים
אפזר אותות בכל מקום
אשאיר עקבות במקום מסוים
שתדע שאני באמת באמת

אקח אותך לכל מקום
אביא אליך את כל התחושות
אשמיע לך צלילים מפחידים
אראה לך הרמוניות שמימיות

אמלא את לבך בבדידות תהומית
וזה יקרה כשלא אהיה
שתמאס בי כליל
אעלם כמו לא הייתי

הסימטריה בפניך תשתנה
פניך לא יהיו דומים לעצמם בלעדי
כשתנסה להכותני נפש
תהרוג רק את עצמך

אז תיזכר בממש בממש
תיזכר בכל מה שאשר מייד
תקרב אותי ברחם ובדחילו
תיתן לי להיות הדברים היפים

תיתן לי לרדת בכל הגילים
לגיל שהייתי ברחם
משם אביא לך את כל המראות
אם לא תעצור אותי במספר כלשהו

הלבד לבד יעשה יצירה
הלבד יעשה זיכרונות
הסתם ישקע שיודו שיגעון
בבדידות מזוויעה נטולת הגיון

יפו

אני ואתה מכירים עוד משם
כמו נחל לשווא, זרמנו לים
אני ואתה עכשיו במיטה
כמו איש ועשן מכאן עד לאן

הקצף העומק וכל הדגים
השמש ביפו על פני הסלעים

עכשיו את החוף כנראה משפצים
ואנחנו נצמיח שורשים כמו עצים
אולי נתייבש ונהיה אדמה
אני ואתה

הקצף העומק וכל הדגים
השמש ביפו על פני הסלעים

כשמשהו נגמר אני עוד בוכה
אני מבינה שאני לא שלך

רחובות

רחובות בלילה מלוכלכים מאד
הולכת שם לא מפחדת כלל
נמשכת אחרי סמלים עתיקים
לאהבה בין עובדים זרים

לאט לאט
החיים שלי נתגלו כציור
שאין לו סוף
הולכת לעד
סביב אותם רחובות

בין תשוקה מינית לחיים בודדים
באזור מגודר ברחוב הרוס
רק כאן נשארו מגרשים ריקים
מציאות קבורה תחת חלומות על גדולה

לאט לאט
החיים שלי נתגלו כציור
שאין לו סוף
הולכת לעד
סביב אותם רחובות

אבן שהנחתי שם תישאר לעד
בתוך הכיעור יש אותי ואותך

שיר ילדות

מעבר לקיר
מתנגנים שברים
צלילי חורבות
ואני מזהה
שיר
ומשתקפת דרכו
אל בית
או מבנה מוגן
שם הכל שזור
משירי ילדותי

אין כניסה למציאות שלכם!
חותכת וקורעת חלומות שלי!

שש עשרים ושמונה

בוקר צופן
כלי שנשבר
פתאום השברים
יוצרים
משהו אחר
לא כלי
אלא דרך
עם קוד
גנטי שונה
שפה חדשה
של
אין לאחוז בחלומות
בוקר צופן
כלי שנשבר
אסתטיקה אחרת
ביעור החלל
דרך צלחה!
אין מקום
יש מקום
שש עשרים ושמונה
מוכן לשיגור

שני הרהורים על כאב

בהבזקים של אור חזק
אני והדמויות המוצלות
הבזקים של אור חזק
דרך גדר בנסיעה מהירה

אחרי כל זה
מחכה לי משהו מתוק

בקצה הכאב שלי
מתחיל כאב של מישהו אחר
בקצה הכאב של מישהו אחר
אולי מתחילה ארץ חדשה

2.

בוקר, לא שלם כמו כל בוקר,
שבור על ידי בניינים וקרני שמש
לכלוך על השמשה
אהבה בדשא הבתולי
שאומר: לגעת
ואומר: הכל חולף
ואומר: החולף הוא תמיד

אין עוד ירוק כמו הירוק הזה
נוצץ, עלום, תינוקי
מהבהב בין גזעים חומים
בנסיעה ברכבת

גלי גלים

קו גורל אלכסון ישר
גס, תפור עקום עוד מהתאונה
כל מה שעוד עתיד לקרות
עשוי ברגע להיות גופה במלחמה

אני אשטוף כל יום שלך באור
אני זריחה בשבילך
אין דבר שאי פעם יפריד בין שנינו
איזה רגע יפה רגע חולף של הבטחה

גלי גלים גדולים מתנפצים, נשברים
וגל אחד גדול הוא גל הגלים
הופך את הקיום שלי לנשימה אחרונה

אני אוהב אותך

בלי לשים לב
ובלי להרגיש לא בנוח
בלי יתר רצינות
בלי ניצוץ לפעמים
אומרים את זה

אבל אני אומר לך – אני אוהב אותך

את לא מסמיקה
ואין לך ברק בעיניים
מפנה אלי הגב, סוגרת את דלת המקלחת
את צוחקת

אבל אני אומר לך – אני אוהב אותך

ואיך לא אומרים אף פעם מה שיש באוויר

תגעי בי שנית
בלי לשים לב, כאילו
הסתכלי במראת המכונית
תראי את העיניים שלי
מסתכלות בך

אני בזרועות

אני בזרועות האיש

אני כמו ציפור רכה

לא נחש מתפתל

 

אני שם

כל המחשבות מתחברות

מציאות מתהדקת

רופפת

שקופה כמו צעיף

 

אני בזרועות האם

ושקט כבד מבשיל

באור

לא ידעתי מה

תעשה לי

לא חשבתי

שתענה לי

אני מוכנה לעשות את זה

באור

ובחלון פתוח

כדי שתגמור

בוא ותכנס

זה שם בשבילך

שוב אתה לוחש

את נסיכה

אני מוכנה לעשות את זה

באור

ובחלון פתוח

למרות הקור

בואי אלי

בּוֹאִי אֵלַי
בּוֹאִי אֵלַי
כְּמוֹ הָאוֹר הַמִּתְגַנֵּב מִבַּעַד לַתְּרִיסִים
כְּמוֹ מַעֲיָן
כְּמוֹ שִמְחַת יְלָדִים
כְּמוֹ כֶּלֶב תָּמִים
כְּמוֹ דִמְעָה עַל רִיסִים
בּוֹאִי אֵלַי
בּוֹאִי אֵלַי
כְּמוֹ הִשְתַקְּפוּת בְּתַחְתִּית הַבְּאֵר
כְּמוֹ פֶּרַח בְּשָדֶה אַחֵר
כְּמוֹ אֱמוּנָה בְּאֱלוֹהִים
כְּמוֹ מַיִּם שֶשוֹטְפִים בָּהֶם אֶת הַפָּנִים

בוסה נובה

עצבות סגולה נוסך בכל
והוא עושה את הפרחים ורודים
צובע השמיים בצהוב
נערות זרות מופיעות בחיי
ובחלום נושק לי בדקדוק
פראי יכול לתפוס בי, לקלוע בגבי ברוך.

אהבה רכה בחוטים שקופים נראים
שבין ידי הישנות לעיניו.
אנחנו הנצח עושה השמיניות,
הנצח המצייר מעגלים.

הוא לא קושר בחבלים
כמו העונה המתחלפת מפלס דרכו בכאן ובעכשיו
כנגד כל הסיכויים
מלטף אותן במקצב מסובך
שרק אני יודעת ומבינה
למדתי להקשיב לו, לשמוע את נשימותיו.

אהבה רכה בחוטים שקופים נראים
שבין ידי הישנות לעיניו.
אנחנו הנצח עושה השמיניות,
הנצח המצייר מעגלים.

 

 

בחורשה של סאנט-אמנד

תירגום: טליה אליאב

אל העץ אני נצמדת
בחורשה קטנה בסאנט-אמנד
ואני אותך תופסת
אז תורך לתפוס אותי עכשיו

עץ עומד, יונה שם עפה
בחורשה קטנה בסאנט-אמנד
סובבים במחול פרוע
עפה לה ברוח היונה

מעל עץ ציפור שם עפה
באביב, אל על היא ממריאה
גיל עשרה המטורף
בחורשה קטנה בסאנט-אמנד

תחת עץ, בלי אף מילה
אתה אוחז אותי ומאוהב
חצאית בדשא עפה
וחלום ילדות ממריא עכשיו

יום יפה, ראש משוגע
רחוק מהחורשה של סאנט-אמנד
ורחוק מזמן בית ספר
עם הרוח עפתי אז לעד

שלום עץ יפה שלי
חוזרת ושמחה בכל ליבי
ענפים מתכופפים
שוב מוצאת חלום ישן שבי

שם יש עץ, ואם אמות
אני רוצה תחתיו לשכב לעד
שם יהיה ביתי האחרון
שם בחורשה של סאנט-אמנד
שם יהיה ביתי האחרון
שם בחורשה של סאנט-א…

שם העץ, יונה שם עפה
לב ממריא יונה שם עפה,
שם העץ, יונה שם עפה
שם העץ

בהרים

צִיפּוֹר עַל הַכְּבִיש
עוֹלִים לַאוֹטוֹבּוּס
אֲנִי וְהָאִיש שֶלִי תָּמִיד בְּחִיפּוּש
הוּא גָדַל בֶּהָרִים

יוֹם בְּשָבוּעַ
נְקוּדָה עַל הַקִּיר
בְּאוֹפֶן קָבוּעַ
גַּם בַּמִיטָה, גַּם בְּאֶמְצָע הָעִיר
אוֹתָה הַדִּירָה
אוֹתוֹ הַחַלוֹן
יוֹם שֵנִי אוֹ שְלִישִי
מַמְצִיאִים פִּתָּרוֹן
הִגְשָמְנוּ הַכּל
וְעַכְשָיו מְחַכִּים לְבוֹקֶר שַבָּת
בֶּהָרִים
וַאֲנִי הָיִיתִי מוּכָנָה לִקְרָאתוֹ

בלוז

כל הזמן היה אומר לי: בואי

איזה חתיכת פרצוף יש לך

אני לא מבינה ברגשות

הוא נסע לזמן קצר

כך הוא אמה

אמרתי לו: יופי תתקשר

אולי כשאתה חוזר

מחכה פה כמו בתור לרופא

 

זה זמר נוגה

יש שהיו קוראים לזה בלוז

קצת סנטימנטים מלנכוליים

ניסיתי להראות לך

 

אהבה של כוס קפה

קמטים, עיתון בבוקר

סדינים לבנים, אכזבות קטנות

משהו אין סופי

אפור כמו הסוף של החיים

 

מעדיף רק לדבר

אז אני אוותר

טלפון מצלצל

שוב אני מודיעה על סימן מיותר

עוד לא מאוחר כבר מאוחר מדי

 

נופל לי בין הכיסאות

הוא משתדל לא לראות

לא לפזול הצידה

פשוט להביט בי בפנים

זאת לא אהבה

אין בי ספק

לפני מאות ימים
בערך שנתיים
האצבעות ראו את מה שאי אפשר בעיניים
קשה להיזכר
נדמה לי שפני כוסו בגשם
ורק מבט אחד עדיין חותך אותי

לא האמנתי שתבוא
כל כך רחוק
אין בי ספק
אין בי ספק

הקור הקפיא אותי
אתה לבשת מעיל
הנעורים שלי, אתה שתית כמו מים
ולפעמים עכשיו
בעיר הישנה הזו
אני רוצה את כל מה שאבד לי מאז

 

איזיס ואוזיריס

אֲנִי שְבוּרָה
אֵיךְ לא רוֹאִים
הַשְרָאָה מְטוֹרֶפֶת
אֶפֶקְטִים חֲזָקִים
אֲקוֹרְדִים מָז'וֹרִיים

אַתָּה תֶּאֱסוֹף
אֶת כָּל הַשְּבָרִים
מִכָּל הַמְּדִינוֹת
שֶהִתְפָּרַקְתִּי בָּהֶן
כְּמוֹ אִיזִיס וְאוֹזִירִיס
אֲחִים
אַךְ לא בַּדָּם

אבקת קסמים

תירגום: חיים רחמני וטליה אליאב

בשביל מי? איך? מתי ולמה?
נגד מי? איך? נגד מה?
נמאס מפתרונות של כח
איפה אתה? מי אתה?
למי אתה נושא תפילה?
אני עכשיו רוצה לצרוח
למען מי? איך? מתי ולמה?
אתה חייב לנקוט עמדה
תמיד מוכרח למחות כנגד
אם כך אני בעד חמה
מעל חולות מדבר ויערות בגשם
בעד הילד שבוכה, לא משנה היכן
בוכה כמו כל ילד
בעד הילד שכאן מת בקצה הרובה שלך
זה ילד מת, זה ילד!
זה באמת נורא לבחור
משני צדדים תמימים
רק צד אחד של צדק
זה באמת נורא
כשהאויב מולך
הוא צחוק של ילד
למען מי? איך? מתי ולמה?
נגד מי? איך וכמה?
כשהסיבה לחיות דועכת
למים אין עוד טעם
ללחם אין עוד טעם
אבקת קסמים כבר לא עוזרת

לא זקוקה לדבר
כמעט שום דבר
רק להיות אתך
רק ורד שכמעט פורח
רק נשימה
רק נשימה של פרידה
וגן שגונח
לא לחיות, אלא מתוך תשוקה
לצעוק טירוף או רק שתיקה
לתת כמו שיכור בלי רסן
מעושר ומחוסר-כל
את האמת הזו לתפוס
כמו שאתה אוחז בכסף
אל תדבר על שירה
אל תדבר על שירה
בעוד אתה דורך על פרח
אל תתחזה להיות שקוף
קבור בבור בטון חשוף
בו אין סיכוי לאור לזרוח
נגד מי? איך ונגד מה?
בעד מי? מתי ולמה?
כששוב סיבה לחיות נולדת
ומחדש שוב לגלות
טעם לחם טעם מים
ואמונה פשוטה בקסם

נגד אף אחד ונגד שום דבר
נגד אף אחד ונגד שום דבר
בעד ורד שכולו פורח
בעד נשימה
בעד נשימה של פרידה
וגן שגונח
לא לחיות, אלא מתוך תשוקה
לבעור, ורק מאהבה רכה
לתת כמו שיכור בלי רסן
מעושר ומחוסר-כל
את האמת הזו לתפוס
כמו שאתה אוחז בכסף
אל תדבר על שירה
אל תדבר על שירה
תן לפרחים לפרוח
אל תתחזה להיות שקוף
קבור בבור בטון חשוף
היכן יוכל האור לזרוח?
לחיות, לחיות מתוך תשוקה
לחיות עם אהבה רכה
לחיות לתת כמו שיכור
לבעור מאהבה רכה