דלג לתוכן

שש עשרים ושמונה

גלי גלים – ״השיר הישראלי הכי יפה של השנה״ (בן שלו, הארץ)

"כל שיר הוא יצירת מופת קטנה.. ..הם מתחילים להזדמזם מעצמם, ולאט לאט נחשף אחד האלבומים היפים שיצאו פה לאחרונה.." (יואב בריל, טיים-אאוט)

"אלבום ששובר סטנדרטיים ישראליים מוכרים ומציב את אליאב בחזית הקדמה המוזיקלית הישראלית" (אילן שאול, ישראל פוסט)

"איזה יופי. מוסיקה אינטליגנטית ויפה עושים גם כאן, מתחת לאף שלנו" (רז ישראלי, NRG)

"הצהרה משכנעת מאד של אמנית שבטוחה בעצמה" (סער גמזו, קול הקמפוס, הארץ)

אחרי שני אלבומים, הראשון בחברת תקליטים, השני עצמאי ומגובה בקמפיין יח"צ וסיבוב הופעות ייסודי, טליה אליאב מוציאה אלבום שלישי, הום-מייד, עצמאי מאלף עד תו, בהפקתו של שי לוינשטיין.
אלבום ממורכז, קצר, חתרני וחדור כוונה פופית. טקסטים עבריים פואטיים [כולם של טליה, גם הלחנים] מלווים בנגינת עוגב [הוקלט בבית מלאכה לעוגבים, היחיד בארץ], ונגינת גיטרה חשמלית מרגשת ונוקבת של שי לוינשטיין, בסאונד חסר פשרות הייחודי לו (יהוא ירון, קטב מרירי, אפור גשום). את התופים האלקטרוניים הם תכנתו באולפן ביתי, את ההפקה בנו באווירה של חיפוש ומשחק במכשירים שונים [אפקטים של גיטרה, מיקרו קורג, כאוס פאד, הקלטות של פיצוצים ורעשים]. השירים עצובים ומחאתיים [כמו תמיד], הפעם מבקשים לתקשר עם הקהל יותר מתמיד.
בהגשה פשוטה, טליה מורידה עוד קליפה, חושפת מחשבות על מוות [מוות שם זמני]; התמסרות אל הלא-נודע [גלי גלים]; בדידות [יפו]; מחאה [שיר ילדות]; עירוניות [רחובות]; הרהורים על כאב [שניים]; מילים שבורות [06:28];
'שש עשרים ושמונה' שולח אותות לחלל החיצון,
"..מוכן לשיגור.." אל עבר עולם חדש חוצה גבולות, שפה וסגנון.

0628 תמונת אלבום

גלי גלים

קו גורל אלכסון ישר
גס, תפור עקום עוד מהתאונה
כל מה שעוד עתיד לקרות
עשוי ברגע להיות גופה במלחמה

אני אשטוף כל יום שלך באור
אני זריחה בשבילך
אין דבר שאי פעם יפריד בין שנינו
איזה רגע יפה רגע חולף של הבטחה

גלי גלים גדולים מתנפצים, נשברים
וגל אחד גדול הוא גל הגלים
הופך את הקיום שלי לנשימה אחרונה

יפו

אני ואתה מכירים עוד משם
כמו נחל לשווא, זרמנו לים
אני ואתה עכשיו במיטה
כמו איש ועשן מכאן עד לאן

הקצף העומק וכל הדגים
השמש ביפו על פני הסלעים

עכשיו את החוף כנראה משפצים
ואנחנו נצמיח שורשים כמו עצים
אולי נתייבש ונהיה אדמה
אני ואתה

הקצף העומק וכל הדגים
השמש ביפו על פני הסלעים

כשמשהו נגמר אני עוד בוכה
אני מבינה שאני לא שלך

שש עשרים ושמונה

בוקר צופן
כלי שנשבר
פתאום השברים
יוצרים
משהו אחר
לא כלי
אלא דרך
עם קוד
גנטי שונה
שפה חדשה
של
אין לאחוז בחלומות
בוקר צופן
כלי שנשבר
אסתטיקה אחרת
ביעור החלל
דרך צלחה!
אין מקום
יש מקום
שש עשרים ושמונה
מוכן לשיגור

שיר ילדות

מעבר לקיר
מתנגנים שברים
צלילי חורבות
ואני מזהה
שיר
ומשתקפת דרכו
אל בית
או מבנה מוגן
שם הכל שזור
משירי ילדותי

אין כניסה למציאות שלכם!
חותכת וקורעת חלומות שלי!

רחובות

רחובות בלילה מלוכלכים מאד
הולכת שם לא מפחדת כלל
נמשכת אחרי סמלים עתיקים
לאהבה בין עובדים זרים

לאט לאט
החיים שלי נתגלו כציור
שאין לו סוף
הולכת לעד
סביב אותם רחובות

בין תשוקה מינית לחיים בודדים
באזור מגודר ברחוב הרוס
רק כאן נשארו מגרשים ריקים
מציאות קבורה תחת חלומות על גדולה

לאט לאט
החיים שלי נתגלו כציור
שאין לו סוף
הולכת לעד
סביב אותם רחובות

אבן שהנחתי שם תישאר לעד
בתוך הכיעור יש אותי ואותך

שני הרהורים על כאב

בהבזקים של אור חזק
אני והדמויות המוצלות
הבזקים של אור חזק
דרך גדר בנסיעה מהירה

אחרי כל זה
מחכה לי משהו מתוק

בקצה הכאב שלי
מתחיל כאב של מישהו אחר
בקצה הכאב של מישהו אחר
אולי מתחילה ארץ חדשה

2.

בוקר, לא שלם כמו כל בוקר,
שבור על ידי בניינים וקרני שמש
לכלוך על השמשה
אהבה בדשא הבתולי
שאומר: לגעת
ואומר: הכל חולף
ואומר: החולף הוא תמיד

אין עוד ירוק כמו הירוק הזה
נוצץ, עלום, תינוקי
מהבהב בין גזעים חומים
בנסיעה ברכבת

מוות (שם זמני)

מה המוות הגדל בתוכי
אנשים חיים אוכלים חיות
הולכות על עקבים גבוהים
בעוד השאלה נשמעת
מה המוות
מה
מה הילד המת משחק בתוכי
מתי ייקחו אותו אביו ואמו
מה השקר הערמומי המדויק כל כך
שאינני מצליחה לראות דרכו
השקר שסיפרתי אני לעצמי
השקר על המוות האוכל את העיר הגדלה בתוכי
בא והולך חוזר ובא והולך חוזר ובא והולך חוזר ובא
כוח גדול

האיד שלך

יונה וולך

אני אהיה האיד שלך
החלק הפנימי העמוק ביותר
אני אשחק אותך אני אשתולל
אני אעשה שלא תדע מהחיים שלך

אני אביא לך מאור הנשמה
אני אביא אותך לאין סוף
אגלה לך מסודות הבריאה
אהיה כל צליל ריח טעם צורה

אני אהיה המעמקים שלך
בת יער שמלמדת אילם לדבר
אביא את החיות מסביב
ואקרא לכולן בשם אמיתי

כשתהיה רע אשגע אותך
אופיע כדמות מפחידה
אעשה לך פרצופים איומים
עד שתיבהל מפני עצמך

אמלא את חייך ברמזים
אפזר אותות בכל מקום
אשאיר עקבות במקום מסוים
שתדע שאני באמת באמת

אקח אותך לכל מקום
אביא אליך את כל התחושות
אשמיע לך צלילים מפחידים
אראה לך הרמוניות שמימיות

אמלא את לבך בבדידות תהומית
וזה יקרה כשלא אהיה
שתמאס בי כליל
אעלם כמו לא הייתי

הסימטריה בפניך תשתנה
פניך לא יהיו דומים לעצמם בלעדי
כשתנסה להכותני נפש
תהרוג רק את עצמך

אז תיזכר בממש בממש
תיזכר בכל מה שאשר מייד
תקרב אותי ברחם ובדחילו
תיתן לי להיות הדברים היפים

תיתן לי לרדת בכל הגילים
לגיל שהייתי ברחם
משם אביא לך את כל המראות
אם לא תעצור אותי במספר כלשהו

הלבד לבד יעשה יצירה
הלבד יעשה זיכרונות
הסתם ישקע שיודו שיגעון
בבדידות מזוויעה נטולת הגיון