דלג לתוכן

התנועה

טליה אליאב, 23 , זמרת יוצרת, פסנתרנית כשרונית וכובשת מציגה את אלבום הבכורה שלה "התנועה" מתוכו שוחרר הסינגל "אני בזרועות" שקיבל ביקורות מצוינות
האלבום, הנע בין ג'אז לסול, נועז בתמימותו ובראשוניותו,
מכיל 12 שירים, 9 מתוכם נכתבו והולחנו על ידה.
השפעותיה המוסיקליות של טליה הן רבות אך המרכזיות שבהן הן :
ג'וני מיטשל טורי איימוס, ביורק ופיונה אפל.
טליה גדלה עפ"י חינוך אנתרופוסופי בגוש שגב בגליל והתחברה מגיל צעיר לציור ומוסיקה .
בעקבות האהבה לשני התחומים עשתה עבודת מחקר על ציור והמרווחים המוסיקליים – כיצד נפש האדם חווה את המוסיקה וכיצד היא משפיעה על חייו
“אחד האלבומים העבריים היפים של התקופה האחרונה. "…" (בן שלו – הארץ)

"המוזיקה שלה יוצאת מהקרביים ושובה את הלב בכנותה" סנונית ליס -נענע 10

" בשעה שהיא עדיין מתנדנדת בין ילדות לבגרות היא מצליחה לייצר חזות שובה אשר בין שיר לשיר מתבלבלת ומצחקקת בחן כשבצד יכולותיה נראה כי כל ביצוע מוסיף כעשור לחייה. הבשלתה האיטית של אליאב רק תטיב עימה לטווח הרחוק וסביר שתמקם אותה כאמנית יוצרת וורסטילית ומרתקת בעוד כל שאר פליטי הלהיטים עדיין יחפשו אחר השטנץ הבא." (מעיין שריג – NRG)

אני בזרועות", סינגל הבכורה של טליה אליאב, הוא מסוג השירים ששווה להתאמץ על מנת לשמוע אותם. אני לא חושב (גם אחרי שעות של ניסיון למצוא משהו דומה) שיצא לי לשמוע זמרת ישראלית ששרה כמוה, הניחוח הוא מאוד חו"ל, מזכיר מאוד את כל ההשפעות של אליאב. יש בקולה משהו ממכר שאומר לי שגם "אני שם". (יותם פלד – "הסקיצה" )

"כמה חוצפה יש לזמרת החדשה טליה אליאב. פתאום ככה סתם, אאוט אוף דה בלו, הפציעה לה הצעירונת הזו בת ה 23 והרסה אותי לגמרי עם הסינגל הראשון שלה, שכולו יופי ורעננות. הפנדר רודס, האינטימיות שבשיר יחד עם השירה, שמזכירה מעט את אריקה באדו, אלישיה קיז וג'יל סקוט, הופכת את השיר למעדן של ממש. מצטיין המדור." (דורון גל- mako)

תמונה - התנועה

אני בזרועות

אני בזרועות האיש

אני כמו ציפור רכה

לא נחש מתפתל

 

אני שם

כל המחשבות מתחברות

מציאות מתהדקת

רופפת

שקופה כמו צעיף

 

אני בזרועות האם

ושקט כבד מבשיל

בוסה נובה

עצבות סגולה נוסך בכל
והוא עושה את הפרחים ורודים
צובע השמיים בצהוב
נערות זרות מופיעות בחיי
ובחלום נושק לי בדקדוק
פראי יכול לתפוס בי, לקלוע בגבי ברוך.

אהבה רכה בחוטים שקופים נראים
שבין ידי הישנות לעיניו.
אנחנו הנצח עושה השמיניות,
הנצח המצייר מעגלים.

הוא לא קושר בחבלים
כמו העונה המתחלפת מפלס דרכו בכאן ובעכשיו
כנגד כל הסיכויים
מלטף אותן במקצב מסובך
שרק אני יודעת ומבינה
למדתי להקשיב לו, לשמוע את נשימותיו.

אהבה רכה בחוטים שקופים נראים
שבין ידי הישנות לעיניו.
אנחנו הנצח עושה השמיניות,
הנצח המצייר מעגלים.

 

 

שיר על שום דבר

יונתן לויטל

עצורה ועצובה

ההתהוות המדויקת

דרך רגע ורגע

דרך האמת שלה נכונה והמוטעית

דרך טעויות קטנות

לא את ולא אני

לא נקשיב ולא נשמע

אני על כל מקרה את התשובה יודעת

וגם אם לא אז בכל זאת

בוא לא ננסה לשבור קירות שכבר עומדים

בוא נשאיר הכל נקי

יושבים משני צידי הסירה

לא את ולא אני יודעים באיזה חיה מדובר

מי את ומי אני

על סירה בודדה במדבר

בעולם שנפתח לפנינו

ונסגר

היא תתן חמש דקות

אך לא תלכד ברשת

שבשקט תוויתי

זו הזהירות שלה, מקסימה אך מאטה

את דרכה לשום מקום

וזהו שיר על שום דבר

ולא אשיר אותו היום

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני אוהב אותך

בלי לשים לב
ובלי להרגיש לא בנוח
בלי יתר רצינות
בלי ניצוץ לפעמים
אומרים את זה

אבל אני אומר לך – אני אוהב אותך

את לא מסמיקה
ואין לך ברק בעיניים
מפנה אלי הגב, סוגרת את דלת המקלחת
את צוחקת

אבל אני אומר לך – אני אוהב אותך

ואיך לא אומרים אף פעם מה שיש באוויר

תגעי בי שנית
בלי לשים לב, כאילו
הסתכלי במראת המכונית
תראי את העיניים שלי
מסתכלות בך

בלוז

כל הזמן היה אומר לי: בואי

איזה חתיכת פרצוף יש לך

אני לא מבינה ברגשות

הוא נסע לזמן קצר

כך הוא אמה

אמרתי לו: יופי תתקשר

אולי כשאתה חוזר

מחכה פה כמו בתור לרופא

 

זה זמר נוגה

יש שהיו קוראים לזה בלוז

קצת סנטימנטים מלנכוליים

ניסיתי להראות לך

 

אהבה של כוס קפה

קמטים, עיתון בבוקר

סדינים לבנים, אכזבות קטנות

משהו אין סופי

אפור כמו הסוף של החיים

 

מעדיף רק לדבר

אז אני אוותר

טלפון מצלצל

שוב אני מודיעה על סימן מיותר

עוד לא מאוחר כבר מאוחר מדי

 

נופל לי בין הכיסאות

הוא משתדל לא לראות

לא לפזול הצידה

פשוט להביט בי בפנים

זאת לא אהבה

רמזורים

בעיניו מאיר חושך

וידיו מזכירות לי חץ וקשת

הוא מביט לתוכי בחשש

ורואה הכל

לפניו לא היו לי

עיניים ואוזניים להקשיב לו

במילה בודדה הוא שובר חותך

בעצמות שלי

 

הרמזורים שלי ירוקים

המכונית ריקה והוא לא איתי

דם מרגליו זורם

ואני את רגליו חובשת

שריטות הקוצים והקיפודים

באהבה חובשת

 

הוא לא רוצה הכאיב לי

הלוואי ויכולתי לרכך אותו

הוא יבוא מן החושך

הוא ימס באור

עורקים מפלדה

בתוכם זורם נהר שחור

רציתי לגעת בפנים להרגיש

החספוס שלו

 

הרמזורים שלי ירוקים

המכונית ריקה והוא לא איתי

דם מרגליו זורם

ואני את רגליו חובשת

שריטות הקוצים והקיפודים

באהבה חובשת

 

יום אחד ילך לים

ישאיר בחול בקבוק שקוף

כשיעלם בתוך המלח

אולי ישוב מן הגלים

כשהעולם יהיה חשוך כולו

יבוא לבד והלוואי והוא ימצא אותי

אין בי ספק

לפני מאות ימים
בערך שנתיים
האצבעות ראו את מה שאי אפשר בעיניים
קשה להיזכר
נדמה לי שפני כוסו בגשם
ורק מבט אחד עדיין חותך אותי

לא האמנתי שתבוא
כל כך רחוק
אין בי ספק
אין בי ספק

הקור הקפיא אותי
אתה לבשת מעיל
הנעורים שלי, אתה שתית כמו מים
ולפעמים עכשיו
בעיר הישנה הזו
אני רוצה את כל מה שאבד לי מאז

 

רק ניגע

רק ניגע בקצה האצבע

ונמצא לנו מקלט

נכנסים לאט לאט

השיער שלי אסוף בחוט

ויד מטפסת במורד הגב

מורידים את הבגדים

עוד מעט והוא שלי

בחלון ראיתי ילד

וכנפי כשל מלאך

בחדרי האור חלש

ובבוקר קרן שמש כאן

והיא מטפסת במורד הגב

כימהון

מרים חלפי

והיה בי כמהון
ולא היה בו סף

סף להיעצר
לא היה בו
וסף שלוה
לא היה בו

ועשיתי בי
סיפים סיפים
להיעצר ולראות

וגילפתי בי
מדרגות מדרגות
לראות שמים

וקרן שלוה
נגעה בי

התנועה

החום של התנועה

מגיע מבפנים

הים שבסופה

עושה בי סימנים

 

האור של המנורה

מצליח להעיר

מתחת לשמיכה

היום כל כך בהיר

 

המילה

לא מתחילה

היא החולה הכבולה

ואתה שלה

הברכה

שם זרוק את שמך

וחסל את הברית הכרותה

את אהבתך

 

עיר

שקט בעיר האבודה

דחוסת הכאבים

סגרו את המפעל כיבו האור

ואין זוכרים

עלה על הקרון וסע

כי את העיר הזו יעמעמו בהדרגה

ועם האלוהים ישלח מלאך

הוא לא יזכור את שמה

ואני, אני לא נולדתי כאן

הרחובות מוצפים בזרים

עניים ועצובים לא יבכו אותי